חזרה לדף הבית חזרה לדף הבית
תפריט הוסף למועדפים תפריט צור קשר תפריט
אודות
תפריט
חברה וחינוך
תפריט
תרבות ופנאי
תפריט
ענפים ועסקים
תפריט
פנימי לחברים
תפריט
ספר מבקרים/Guest Book
» חגיגות שער הגולן ה- 80
» מה בחצר
» פרוייקט תיעודי לכבוד חגיגות ה-75
» גלריית תמונות
» דמויות ויוצרים בקיבוץ
» היסטוריה
» הקיבוץ כיום
» "מכתבים מלאוקדיה"
» חדש - ישן בעריכת עודד פרקר
» כתבו עלינו בעיתון...
» יומן אישי
» יזכור
» דפי נפטרים
אודות | יזכור
חיים (הניק) ברקני
בן אסתר וגרשון פוקשיבה
נולד ב-א' אב תרפ"ג, 14.7.1923
נפטר ב-כ"ה תשרי תשס"ב, 12.10.2001

הניק נולד ב-14 ביולי 1923 בעיר לודז' בפולין להוריו אסתר וגרשון פוקשיבה, משפחה של מוסיקאים. הוא החל ללמוד פסנתר בהיותו ילד בן שש .
בתחילת מלחמת העולם השנייה ברח עם משפחתו לרוסיה ושהה בבוכרה עד סיום המלחמה.
הניק עלה לארץ ב-1947 מאיטליה, שם שהה במסגרת קבוצות צעירים יהודיים שהדריכו נוער והתכוננו לעליה. כמו רבים אחרים, נתפס ע"י הבריטים ונשלח למחנות ההסגר בקפריסין, שם הכיר את הלינה ונשא אותה לאשה. בקפריסין היה חבר פעיל בקבוצת "לחרות", וכבר שם התבלט בתחומי המוזיקה והציור.

עם השחרור ב-1949 עלה מקפריסין יחד עם חבריו בגרעין ההשלמה "לחרות" לקיבוץ כפר-מנחם, להכשרה של כחצי שנה. משם עברו לקיבוץ היעד שער הגולן, בו חי כחבר הקיבוץ עד יומו האחרון.
הניק עסק בהלחנה ובנגינה בפסנתר עוד בהיותו ברוסיה. מגיל צעיר גילה נטייה חזקה למוזיקה הקלה והעממית וכן לג'אז ולמוזיקה המודרנית של אותם ימים.
ולכן היה זה טבעי שיישלח בסוף שנות ה-50 ללמוד הוראת מוזיקה ב"אורנים". הוא  שימש מורה למוזיקה ולפסנתר במשך שנים רבות  בבית הספר המקומי ובמוסד החינוכי "בקעת כנרות". כמו כן לימד תיאוריה באולפן האזורי למוסיקה וניצח על תזמורת האולפן.
מאוחר יותר הקים את התזמורת הקלה "ברקנית", בה נגנים בוגרים מעמק הירדן, עליה ניצח מספר שנים. התזמורת ניגנה מוסיקה קלה, קטעי ג'אז וכו' – כולם בעיבודו ובהדרכתו. בתחילת שנות ה-80 למד את תורת התזמור והעיבוד אצל המוסיקאי נועם שריף.

בארץ התפרסם לראשונה כמלחין בזכות שיר הנושא במחזמר, שכתב יחד עם שותפו לעבודה, ידידו וחבר הקיבוץ – יוסף נצר ז"ל. השיר נקרא על שמו של המחזמר "ביתי אל מול גולן", שנכתב והוצג לראשונה בשנת 1962. לאחר פרסומו הראשון של השיר, בזכות היותו שונה בסגנונו משירי "החציר והקש" של תנועת ההתיישבות דאז, זכה "ביתי אל מול גולן" לכ-40 ביצועים שונים, ביניהם של שלישית שריד, לוסי ארנון, יפה ירקוני, שמעון ישראלי, אריק איינשטין, הפרברים, אריק סיני, "סטלה מאריס" ועוד.

כ-80 שירים הלחין למילותיו של ידידו יוסף נצר, שהיה משורר ומחזאי. עימו יצר שירים ומחזות לרוב. כמו כן כתב מספר לחנים לשיריה של חברת הקיבוץ תרצה ברגל, ביניהם: "שיר ערש במקלט" (נומי ילדה), "ושוב סתיו" (כל דפי הלוח), "השיר בירוק" ועוד.
שיריו המפורסמים ביותר בזמר העברי: "ילדי איננו ילד עוד", "את תלכי בשדה", "החיטה צומחת שוב", "פנאי" ו"הדליקו נר" שבוצעו לראשונה ע"י חווה אלברשטיין.
בסך הכל כתב חיים ברקני  כ-250 שירים, בהם רבים בתוך מחזות זמר, אירועים שונים, חגי משק וימי הולדת של קיבוץ שער הגולן וישובים רבים ברחבי הארץ.
הוא שיתף פעולה עם המשוררים יוסי גמזו (ואף אייר את ספר שיריו) ויעקב גלפז, ועם הזמרות חוה אלברשטיין ואביבה שחף ז"ל מעין גדי (שאף הוציאה דיסק של שיריו).

כל ימי חייו בקיבוץ היה האקורדיוניסט והפסנתרן הקבוע, שליווה את כל החגים, הטקסים, האירועים והמסיבות של הקיבוץ, כמו גם במקומות רבים אחרים בארץ. בכל האירועים הללו היה גם המעבד, המתזמר והמנצח של כל ההרכבים המוזיקליים, כליים וקוליים.
במשך כ-10 שנים כתב, עיבד, ליווה וניהל מוזיקלית את להקת "הבחורים מאפיקים", שגם הוציאה שני תקליטים, הופיעה במקומות רבים בארץ, ברדיו ובטלוויזיה ואף ערכה מסע  הופעות בברזיל.

בנוסף להיותו מוסיקאי היה חיים ברקני גם צייר, מאייר, גרפיקאי וקריקטוריסט.
ב-1958 הוציא את ספר הקריקטורות "במסגרת", ובשנות ה-50 היה הקריקטוריסט של  השבועון "השבוע בקיבוץ הארצי" . לאורך שנים אייר בחן ובהומור רב את עלוני הקיבוץ וכן מודעות ופלקטים רבים. בין הספרים הרבים שאייר היו גם ספריהם של מרים רות  ודב הלוי ז"ל, חברי הקיבוץ.
הניק נהג להגדיר את עצמו כ"הצייר הטוב ביותר בין המוזיקאים והמוזיקאי הטוב ביותר בין הציירים". כמו כן, בהומור המיוחד שלו, נהג לכנות עצמו – "ברקניני-פוֹקשיווגנר"...

הוא היה אדם נעים הליכות והוסיף מיכולתו וכישרונותיו הרבים לכל חג ואירוע שהתרחש בקיבוץ.
חיים ברקני הלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת ב-12 באוקטובר 2001, בגיל 78 .
השאיר אחריו את אשתו הלינה, בניו – גדעון, ארי ובני ו- 8 נכדים.
יהי זכרו ברוך
Site by ITdesign - בניית אתריםEtsuv. Creative Group