חזרה לדף הבית חזרה לדף הבית
תפריט הוסף למועדפים תפריט צור קשר תפריט
אודות
תפריט
חברה וחינוך
תפריט
תרבות ופנאי
תפריט
ענפים ועסקים
תפריט
פנימי לחברים
תפריט
ספר מבקרים/Guest Book
» חגיגות שער הגולן ה- 80
» מה בחצר
» פרוייקט תיעודי לכבוד חגיגות ה-75
» גלריית תמונות
» דמויות ויוצרים בקיבוץ
» היסטוריה
» הקיבוץ כיום
» "מכתבים מלאוקדיה"
» חדש - ישן בעריכת עודד פרקר
» כתבו עלינו בעיתון...
» יומן אישי
» יזכור
» דפי נפטרים
אודות | יזכור
‏חיים ברגל
 
נולד ב-ג' בסיון תרפ"ב, 30.5.1922
נפטר ב-כ"א בסיון תשמ"ה, 10.6.1985
 
חיים ברגל נולד בעיירה הפולנית קוריץ, עיירה על גבול רוסיה, שבה חיה אוכלוסיה יהודית שורשית. אביו עבד במפעל חרסינה כמעטר כלי שולחן. כך ספג כבר ביולדתו אוירת צבעים ומכחולים. חיים, כמוהו ‏כאחיו ואחותו שגם הם גילו כשרון לציור, סיים את בית הספר היסודי בקוריץ ,וכן בית ספר תיכון. ב-1939 נכבשה קוריץ על ידי הצבא האדום ואפשרויות חדשות נפתחו בפני הכשרון הצעיר: הוא התקבל לבית ספר לאמנות פלאסטית בז'יטומיר.

פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 וכיבוש קוריץ על ידם, שמה קץ לתכניות העתיד. המשפחה ניסתה להימלט מזרחה, אך מהירות ההתקדמות של הצבא הגרמני השיגה אותם והם חזרו. באקציה הפרידו הגרמנים בין האם ובין חיים ואביו. האב והבן נלקחו לעבודות פרך בכבישים, האם הובלה אל בור הירי מחוץ לעיירה. העגלון הפולני שהוביל את הקורבנות אל הבור הכיר את חיים ומסר לו את צוואתה האחרונה: "ויין נישט מיין קינד" - אל תבכה ילדי. בזכרונותיו בשנות חייו האחרונות כתב חיים: "לא קיימתי את צוואת אמי. מכחולי נוטף דימעה".

כשהאב והבן חשו שעומדים לחסל את שארית יהודי קוריץ הם חמקו מעבודת הפרך, נפרדו וברחו ליער. חיים הצטרף לחטיבת הפרטיזנים המפורסמת של קובפק, ועבר איתה את כל מסע הקרבות המרים. ב-1944 הגיע הצבא האדום המתקדם אל מקום חנייתה של חטיבת הפרטיזנים. מסע הקרבות תם וחיים פנה לחפש את עקבות אביו. קשה להבין כיצד עלה בידו למצוא את אביו ביערות האין סופיים. שניהם חזרו לעיירה קוריץ החרבה. חיים, שעבד ביום כפקיד למד בערב ציור. הוא התקבל לאקדמיה לאמנות בלבוב, אך העדיף לצאת לנדודים שמגמתו - ארץ ישראל. לאחר מסע ארוך דרך פולין, גרמניה ואיטליה עלה על אניית המעפילים "כתריאל יפה". האנייה נתפסה על ידי הצי הבריטי וחיים מצא עצמו כלוא מאחורי גדרות בקפריסין. כל אותו הזמן הנציח את חוויותיו בציורים. בסוף 1946 הוא הגיע לארץ ומיד השתקע השער הגולן. כאן הוא מצא את רעייתו תרצה. הוא זכה גם להעלות את אביו ולקלטו בקבוץ. כאיש בעל נסיון קרבי רב הצטרף מיד להגנה והשתתף במלחמת השיחרור בהגנת הקבוץ. כשהקבוץ הוחרב נשרפו גם כל ציוריו. עם תום מלחמת השיחרור עלה כוכבו כצייר במהירות: תערוכה ראשונה ב-1950, מילגה ולימודים גבוהים ב"בצלאל", ירושלים, פרסים ומילגות נוספות לסיור לימודי בחו"ל, שהייה בפריז, הוצאת אלבום מציוריו, רכישת תמונות על ידי מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב.

כל אותו זמן לא זנח חיים את ביתו הקבוצי: טיפח את החגים, יצר קישוטי חג, היה חבר קבוע בועדת התכנון והיה קנאי למראהו החיצוני של הקבוץ. לא בז לקטנות: תכנן וביצע שילוט וגידור. אך הבולטות בעבודותיו בחצר הקבוץ הן התבליטים והפסיפסים על חדר האוכל, בתי הילדים ובתי חברים.

באמנות הציור שלט בכל אמצעי היצירה: רישום, שמן, אקריליק, צבעי מים, הדפס רשת, חיתוך עץ.
בשנות חייו האחרונות סבל ממחלה ממארת - לאוקומיה - ולחם בה באומץ מלחמה ממושכת, כשהוא אינו מניח את המכחול וממשיך להציג תערוכות. בשנת 1985 נפטר חיים בבית החולים רמב"ם. הניח אישה - תרצה ובת - אורית.
Site by ITdesign - בניית אתריםEtsuv. Creative Group