חזרה לדף הבית חזרה לדף הבית
תפריט הוסף למועדפים תפריט צור קשר תפריט
אודות
תפריט
חברה וחינוך
תפריט
תרבות ופנאי
תפריט
ענפים ועסקים
תפריט
פנימי לחברים
תפריט
ספר מבקרים/Guest Book
| יזכור
בלהה ברייר
בת חנה ואריה
 
נולדה ב- ו' בטבת תרע"ג, 16.1.1913
נפטרה ב- י"א בטבת תשנ"ד, 1.1.1991
 
בלהה נולדה בטרנופול, גליציה המזרחית, היום אוקראינה. בית הוריה היה בית דתי מאוד וציוני ודיברו בו עברית ויידיש. בשנת 1926 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה ביפו. "מהר מאוד נעשית עצמאית - כותבת מירה בתה היחידה - עזבת את הבית, הצטרפת לתנועת "הנוער-העובד" והיית חברה באחד הגרעינים הראשונים שהצטרפו לקיבוץ נען. בתמימותך חשבת שיש בידך לשנות את העולם, לעשותו צודק ושיוויוני יותר. דבר זה הביאך לנסוע מהארץ בשנת 1936 על מנת להצטרף לבריגדות הבינלאומיות אשר לחמו בספרד".            
מכאן, רשות הדיבור לבלהה, כפי שסיפרה לעורכת עלון הקיבוץ (אך זאת רק לאחר שקיבלה ב-1957 מסמך רשמי מצרפת על פעילותה שם): "בעלי נסע כמה שבועות לפני, וכשאני הגעתי לפריז, הוא כבר היה בספרד. נשים לא התקבלו לבריגדה הבינלאומית שנלחמה בספרד, וכך נשארתי בצרפת. כאן הצטרפתי לארגון מתנדבים שעזר ללוחמים בספרד.
כאשר נגמרה מלחמת האזרחים בספרד, חזרו המתנדבים לפריז. אך את האזרחים הזרים הכניסו למחנות ריכוז, ביניהם גם את בעלי. פעם אחת עוד הספקתי לבקר אותו. אחר כך הוא הועבר לאושוויץ שם הוא ניספה.
כאשר כבשו הגרמנים את צרפת, קמה המחתרת האנטי-נאצית להתנגדות לכיבוש (ה"רזיסטאנס"). מהיום הראשון של הפלישה הגרמנית הצטרפתי למחתרת והתנדבתי לפעולות שונות. זה היה מסוכן מאוד. היו חברות שנתפסו וזה היה סופן. אני ניצלתי בנס. כאשר יום אחד ירדתי במהירות במדרגות ה"מטרו" (הרכבת התחתית בפריז) הדלת נסגרה. כשרציתי לצאת בדלת השניה הפתוחה, עצר אותי שוטר וביקש את ניירות הזיהוי שלי. את הניירות שלי - מזוייפים כמובן - קיבלתי מאנשי המחתרת רק יום אחד קודם, ואפילו לא זכרתי מה כתוב בהם. עמדתי וקראתי מעבר לכתפו של השוטר כדי לגלות שיש לי שם צֶ'כִי -וְלַסטה נוֹבוֹטנַה. וכך ניצלתי.
בלהה בצניעותה, נמנעה שנים מלספר על תקופת המחתרת שלה, גם אחרי שהגיעה התעודה הרשמית מצרפת על פעילותה. וזה תירגום התעודה: "אני, החתום מטה, סגן אלוף סקולרי, הממונה על סגירת התיקים של הלוחמים הוותיקים והפרטיזנים של "איל דה פרנס" בתקופת המחתרת, מאשר בזה שהגב' בלהה ברייר התגייסה מרצונה ובהתנדבות ל"רזיסטאנס". החל מ-1940 היא שירתה כחברה פעילה במנגנון המחתרתי עד ליום השיחרור של העיר פריז. כאשת קשר, היא השתתפה בפעולות רבות נגד האוייב, העבירה מסמכים ונשק המיועדים לקבוצות הלוחמות. כמו-כן העבירה רימונים, אשר שימשו להתקפה נגד הקצינים הגרמניים בקלישי ב-2 ביולי 1943.
הגב' בלהה ברייר היתה אחראית להוצאה לאור של כרוזים סודיים, הקוראים למאבק נגד הכובש, דאגה להפעלת בית-דפוס מחתרתי, וכן השתתפה בהפצת הכרוזים האלה. היא השתתפה בקרבות לשיחרור פריז ושירתה בכבוד ובגבורה. כעדות למעשיה מוגש לה כאן אישור זה, בהערכה למי שראוי לו.
פריז, ה-27 במאי 1957. סגן אלוף סקולרי ."
בשנת 1948 חזרה בלהה לפולין והיתה פעילה מספר שנים במימשל הקומוניסטי שם. "אני זוכרת את עצמי מתרוצצת בביתו של נשיא פולין - כותבת מירה - ואותך בעיני ילדה קטנה, נפגשת עם אנשים חשובים לישיבות ממושכות לתוך הלילה".
בשנת 1957 עלתה בלהה לישראל בפעם השניה עם בתה מירה, ונקלטה בשער הגולן, המקום שחיו בו שתי אחיותיו והאב של בעלה שניספה באושוויץ. במשך השנים שמרה על קשר עם המתנדבים מצרפת שפעלו יחד איתה, ורבים מהם ביקרו אצלה.
"כל מה שעשית בקיבוץ, עשית מתוך אחריות רבה - כותבת מירה - גם סבתא אוהבת היית, דואגת ומפנקת, אולי מפנקת יותר מדי, וזכית לנכדים שאהבוך וכיבדוך גם בימיך האחרונים".

הניחה אחריה את הבת מירה, בעלה חנן ו-4 נכדים.
 
Site by ITdesign - בניית אתריםEtsuv. Creative Group