חדר האוכל הראשון היה אוהל בתוך החומה. אח"כ נבנה חדר אוכל מבלוקים עם גג רעפים, ולצידו מטבח ומאפייה.
במאי 1948 הקיבוץ נהרס כולו. החברים שחיו בשער הגולן בישלו ואכלו במשך שנה בבית ילדים הרוס למחצה (כיום מבנה הנה"ח). כחלק משיקום הקיבוץ שיפצו את מבנה חדר האוכל וכיסו אותו בפח עגול (משאריות מחנות הצבא הבריטי). היו בו שולחנות וספסלי עץ, צלחות מאלומינוים שהוחלפו אח"כ בכלי פלסטיק, צלחת ציבורית וסכין אחד לכל שולחן. בימי גשם כוסתה הרצפה בנסורת נגד הבוץ.
ב-1951 הוחלט להקים חדר-אוכל חדש. האדריכל היה מיסטצ'קין, שתכנן "מבנה מכנסיים" – שני אגפים ניצבים זה לזה באלכסון ועֲזָרָה באמצע. בפברואר 1952 הונחה אבן הפינה, ונבנה רק אגף אחד (היום האגף הקטן) ולידו מטבח וחדר קירור. האחראים על הבנייה היו אברהם הלמר ופלי ראובני ז"ל. עם הכניסה לחדר האוכל החדש תם עידן הצלחות הציבוריות. המבנה החדש נחנך ברוב עם במסגרת חגיגות ה-20 לקיבוץ בשנת 1957.
עם השנים גדל מספר החברים והוחלט להקים את האגף השני. הפעם לא לקחו סיכון ומראש חשבו שהגודל כן קובע. בשנת 1966 החלה בניית האגף השני – "האגף הגדול". הבנייה מומנה מקרן הרנטות מגרמניה של חברי הקיבוץ. האחראי לבנייה היה שייקה גורי ז"ל. ב-1969 הסתיימה הבנייה שכללה גם את האולם המרכזי (שהיום משמש את ההגשה העצמית).
בתיה נצר ופרידה שפיגלר - 1957
רכזות האקונומיה הראשונות היו אהובה צור, רחל סגל, רות לרר, איטקה בונה. מעניין שכולן היו בנות...
תקציב כלכלה לחבר בסוף שנות ה- 60 היה כ- 2 לירות לחבר ליום.
זקני המקום מספרים שמתחת למבנה המטבח קיים בונקר ששימש כמטבח בתקופת המלחמה.
 "לחץ להגדלה")
 "לחץ להגדלה")
 "לחץ להגדלה")
